לאחר הביקור בנתיב הזיכרון אפשר לעלות על הרכבת התחתית בתחנה שליד גן Kusocinskiego אליה נגיע מאנדרטת כיכר השילוחים דרך רחוב סטבקי Stawki מזרחה עד לרחוב Generala Wladyslawa Andresa ומשם צפונה עד לתחנת Dworzec Gdanski הנמצאת בקרבת גן Kusocinskiego.
JGuide WA ZA ME 3S
נתיב הזיכרון הוא מסלול הליכה ברחובות וארשה, הנמשך מאנדרטת מרד גטו וורשה המציינת את המרד ברחוב זמנהוף Zamenhofa דרך רחוב דובואה Dubois ועד לרחוב סטבקי 10 Stawki בה מוצבת אנדרטת כיכר השילוחים ברחבה בה נאספו היהודים לקראת שליחתם להשמדה.
מסלול הרחובות רצוף באנדרטאות לאנשי מפתח מייצגים בשואה. 
נתיב הזיכרון היהודי Trakt Meczenstwa I walki Zydow כולל 16 אבני גרניט יצוקים שעוצבו ע"י ז. גסיור Gasior והוצבו ב 1988 לציון הנספים היהודים בשואת יהודי פולין. האבנים מוקדשות לזכר מאות אלפי היהודים שנרצחו בשנים 1943-1940 בגטו וורשה,לזכר גיבורי מרד גטו וורשה ולזכר מספר יחידים, שמצאו מותם במהלך השואה. כל אבן נושאת הקדשה בעברית, אידיש ופולנית. 
וורשה - נתיב הזיכרון
אנדרטת גיבורי הגטו - אנדרטת רפפורט
אנדרטת גיבורי הגטו נמצאת בוורשה במרכז הגטו בתוך גן ציבורי בין הרחובות זמנהוף Ludwika Zamenhofa, מרדכי אנילביץ Mordechaja Anielewicza , כרמליצקה Karmelicka ולברטובסקי Jozefa Lewartowskiego. בגן ב
רחבה מרוצפת הוקמו כמה אנדרטאות, אנדרטת גיבורי הגטו ממוקמת בקרבת רחוב זמנהוף Zamenhofa.
שיר הפרטיזנים
סעו לטרבלינקה
קדיש
תפילה לשלום המדינה
אנדרטת ז'יגוטה
JGuide WA ZA ME 0S
האנדרטה לזכר ארגון ז'גוטה נמצאת לא הרחק מאנדרטת רפפורט במחצית הדרך בין אנדרטת רפפורט לאנדרטת 'בראשית' השורדים. הציון שונה משאר אבני מסלול הגבורה הוא מכיל הסבר המתאר את מהות ופעילות הארגון.
ז'גוטה היה שם הקוד ל"מועצה לסיוע ליהודים" Rada Pomocy Żydom, ארגון מחתרת פולני לסיוע ליהודים בזמן השואה, אשר פעל בתיאום עם הממשלה הפולנית הגולה וקיבל את הוראותיו מ"נציג הממשלה בשטחי המולדת".
ז'גוטה הוקמה בדצמבר 1942 כהמשך לועדה מוקדמת יותר שקמה לסייע ליהודים, הועדה הזמנית לסיוע ליהודים שקמה בספטמבר 1942 על ידי סופיה קוזאק וונדה קרהלסקה פיליפוביץ'. פעילי הועדה היו דמוקרטים וקתולים. בתחילת פעולת הועדה, היו תחת השגחתה 180 אנשים. והיא פעלה בורשה בלבד. יהודי שנמלט מן הגטו, והסתתר ב"צד הארי" והיה פונה אל המועצה, היה מקבל סיוע בתעודות מזוייפות, וכן מענק כספי בסך 500 זהובים, סכום שהיה מספיק לצרכי המחיה הבסיסיים ביותר. המימון לפעולות אלו ניתן מאנשי הממשלה הפולנית הגולה באמצעות נציגותה על אדמת פולין המכונה "הדלגטורה".
כוחות הכיבוש הנאצים אסרו על הסתרת יהודים, וענשו בעונש מוות את אלו שנתפסו בכך, את משפחותיהם, ולעיתים אף את שכניהם. מציאת מקומות מסתור ליהודים היוותה בעיה קשה. ז'גוטה לקחה על עצמה חיפוש מתמיד אחרי מקומות מסתור. אין לדעת לכמה יהודים סייעה ז'גוטה, אך נראה כי מספרם רב.לאחר חיסול גטו ורשה, בעקבות מרד גטו ורשה גדל מאוד מספרם של היהודים המסתתרים, ובסוף שנת 1943 היו תחת חסות ז'גוטה בורשה לבדה כארבעת אלפים יהודים.
ז'גוטה הרחיבה בשלב זה את פעילותה בכל רחבי פולין. "סניפים" של הארגון הוקמו, תוך קשיים וסכנות מרובים, אף בקרקוב ובלבוב. כן קויימה מחלקה מיוחדת שפעלה בערי השדה, כגון רדום, קילץ ופיוטרקובזיוף התעודות היה אחד מן התחומים שבהם התמחו אנשי ז'גוטה.
מפעלי ה"זיוף" הרגילים של המחתרות לא היה די בהם לצרכים אלו, שכן האוכלוסייה היהודית נזקקה למסמכים מיוחדים, כגון תעודות טבילה. מחלקה מיוחדת בז'גוטה עסקה אך ורק בפעולות זיוף.ילדים יהודים שטופלו על ידי ז'גוטה נמסרו למשפחות אומנות, לבתי יתומים או למנזרים. המשפחות האומנות סיפרו כי המדובר בקרובי משפחה, וקיבלו מז'גוטה תשלום על החזקת הילדים. בורשה לבדה, מחלקת הילדים של ז'גוטה, בראשותה של אירנה סנדלר טיפלה ב-2,500 ילדים יהודים שהוברחו מגטו ורשה.
מחלקה מיוחדת של הז'גוטה נתנה טיפול רפואי ליהודים במסתור, וזאת מחשש לגילוים על ידי הגרמנים במקרה שיחלו.ז'גוטה פנתה אף אל אנשי הממשלה הפולנית הגולה ואל נציגותה בפולין כי יקראו לאוכלוסייה לסייע ליהודים הנרדפים. בכרוזים שפורסמו אל הציבור הפולני, ואף אל הגרמנים בשפתם, קראו אנשי ז'גוטה לסיוע ליהודים, ולהפסקת השמדתם.במהלך המלחמה הייתה ז'גוטה ארגון המחתרת היחיד שנוהל על ידי יהודים וגויים, שייצגו מגוון נרחב של מפלגות, והיחיד אשר על אף מאסרם של מספר מחבריו, הצליח לפעול לאורך זמן ולהעניק סיוע ליהודים בדרכים רבים.בשנת 1963 ניטע עץ בשדרת חסידי אומות העולם במוסד יד ושם בירושלים לזכר פעילות אנשי ז'גוטה, בנוכחות מר ולדיסלב ברטוסבסקי, מן הפעילים העיקריים, שהיה בשנת 1995 לשר החוץ הפולני.
אנדרטת 'בראשית' השורדים
האדריכל מרק סוזין Suzin עיצב מאבן גרניט אדומה סמל לבורות הביוב שבתוכם נספו לוחמים ויהודים שניסו להימלט לצד הארי. על מכסה הביוב הוטבע ענף עץ זית והאות העברית 'ב' המסמלת את המילה בראשית שבה נפתח ספר התנ"ך, סמל להתחדשות והתחלה חדשה.
אנדרטת הזיכרון לעמנואל רינגלבלום
אנדרטת הזיכרון לעמנואל רינגלבלום מוצבת ברחוב זמנהוף לא הרחק מאנדרטת גיבורי הגטו והיא התחנה השנייה במסלול הגבורה.
עמנואל נולד בשנת 1900. היה חבר בפועלי ציון שמאל, איש ציבור ידוע, ייסד את הארכיון המחתרתי בגטו וארשה. החל משנת 1943 הסתתר בין פולנים מחשש שהגרמנים יתפסוהו. במרץ 1944 הוא נתפס והוצא להורג יחד עם המשפחה הפולנית שהוא הסתתר אצלם.
סיפורו של ארכיון גטו ורשה עומד על דמותו של הד"ר עמנואל רינגלבלום, שהיקף עבודתו והנסיבות שפעל בהן הופכים אותו לאחד ההיסטוריונים החשובים בהיסטוריה היהודית. ארכיון גטו ורשה, הידוע כארכיון 'עונג שבת', הוא גדול הארכיונים המחתרתיים היהודיים והוא היווה השראה למפעלי תיעוד נוספים. הארכיון הוקם ביוזמתו של עמנואל רינגלבלום והתנהל בהכוונתו ובפיקוחו. האנשים, שנרתמו למפעל זה, חשו כי הם חיים בזמן חריג וחסר תקדים מבחינה היסטורית, ועליהם לעשות למען הנצחתו לדורות הבאים. שם הארכיון, 'עונג שבת', נובע מכך שפעיליו נהגו להתכנס בימי שבת למפגשים, והוא שימש כשם שהסווה את פעולתם המרכזית.
מסמכי "עונג שבת" הוטמנו בשלושה כדי חלב. אחד המקומות בהם הוסתר החומר נתגלה ב 1946 ומקום נוסף ב 1950. חומרי הארכיון וכתביו הכרונולוגיים של רינגלבלום עצמו, מהווים את מקור הידע המקיף והמעמיק ביותר בנוגע לגורלם של היהודים בשטחי פולין הכבושה ומשמעות האירועים בעת ההיא.
בימי הגירוש ההמוני של יהודי ורשה לטרבלינקה ב-1942 שרד רינגלבלום עם אשתו ובנו אורי. עמנואל הצליח לצאת מן הגטו עם אשתו ובנו בעזרתם של ברברה (בתיה) ואברהם אדולף ברמן שעברו לצד הארי בזכות חברים פולנים. גם בהיותו מחוץ לחומות הגטו ניסה רינגלבלום לשמור על קשר רציף עם היהודים האחרונים בגטו לאחר הגירוש, וכן השתתף בפעולות להסתרת חומר הארכיון במקומות מחבוא שונים.
ב-18 באפריל 1943, ערב חג הפסח, נכנס שוב לגטו. למחרת החל השלב הסופי של הגירוש ופרץ המרד המזוין של יהודי גטו ורשה. רינגלבלום נתפס והועבר למחנה העבודה טרַוְוניקי באזור לובלין. כאשר נודע הדבר לידידיו בוורשה, יצאו שני שליחים מטעם המחתרת, והם הצליחו להוציאו מן המחנה ולהחזירו לוורשה.
קישורים
בקשתו האחרונה של עמנואל רינגלבלום, מרץ 1, 1944. קובץ PDF
אנדרטת הזכרון ליוסף לברטובסקי
אנדרטת הזכרון ליוסף לברטובסקי נמצאת בצומת הרחובות זמנהוף Ludwika Zamenhofa ולברטובסקי Jozefa Lewartowskiego .
יוסף לברטובסקי - פינקלשטיין Joseph Lewartowski - Finkelstein שהיה קומוניסט, חבר "הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה נולד ב - 1896 בביאלה - פודלסקה Biala - Podlaska פולין, מראשי המפלגה הקומוניסטית הפולנית מפלגת הפועלים הפולנית, פפ"ר - P.P.R 
עם פרוץ מלחמת העולם השניה יצא לביאליסטוק Bialystok ושב מאוחר יותר לורשה. שימש כמזכיר הועד המחוזי של המפלגה בגטו, ממייסדי הגוש האנטי פשיסטי באביב 1942, ומעורכי עיתון התנועה, "דער רוף".עקב נכותו ביקש בימי האקציה הגדולה בקיץ 1942 את עזרת הקומוניסטים הפולניים שמחוץ לגטו, אך אלה התעלמו ממנו. נתפס וגורש למחנה ההשמדה טרבלינקה בשנת 1945 זכה בעיטור "צלב גרונוולד" מדרגה 3, מאת הפיקוד העליון של הצבא הפולני.
קישורים
המרד בגטו וארשה : הגוש האנטי-פשיסטי - ספריית מט"ח
אנדרטת הזכרון למיכאל קלפפיש
אנדרטת הזכרון למיכאל קלפפיש נמצאת בצומת הרחובות זמנהוף Ludwika Zamenhofa ולברטובסקי Jozefa Lewartowskiego . מצפון לצומת ממול לאנדרטת יוסף לברטובסקי.
...הלוחמים בשטח המברשתנים ירו מכל דלת וחלון, בשעת קרב גבורה על מכונת ירייה של האויב נפל כאן המהנדס הכימאי מיכאל קלפפיש, שהקים בגטו את המעבדה הכימית, בה ייצרו הלוחמים את נשקם העצמי, את בקבוקי התבערה, ובה התקינו את מוקשיהם.
לאחר שני ימי קרבות, בהם סבל האויב אבדות כבדות ואף ניסה לבקש מן הלוחמים שביתת נשק לרבע שעה, נסוגו הגרמנים לעבר החומה והחלו להפגיז את האזור במכונות ירייה ולהרעישו בתותחים. הם הצליחו לפרוץ פנימה, ולמגינים לא נותר אלא לסגת מאזור המברשתנים הקטן, מעל לגגות, לגטו המרכזי...
המרד בגטו וארשה : מרד ה 19 באפריל - מהלך הקרבות וחורבן הגטו ספריית מט"ח
קלפפיש מצא את מותו ביום השני למרד הוא נורה ע"י הגרמנים באחת מעליות הגג. יתר הלוחמים גברו על הגרמנים ופילסו לעצמם דרך נסיגה.
האנדרטה והרחבה לזכר שמואל זיגלבוים
האנדרטה והרחבה לזכר שמואל זיגלבוים נמצאים ברחוב זמנהוף Zamenhofa ליד הבית המשולש שאחד מקודקודיו נמצא בפינת רח' זיגלבוים Zygielbojma וזמנהוף Zamenhofa. האנדרטה מורכבת מ 3 חלקים. אבן זיכרון אופקית, אבן מצבה הנראית כשבורה ל 4 גושים וקיר זכרון עשוי זכוכית הנראה כויטרינה.
שמואל מרדכי ארתור זיגלבוים - 21 לפברואר 1891 - 12 במאי 1943 היה נציג "הבונד" במועצה הלאומית הפולנית הגולה בלונדון. הוא ניסה לעורר את דעת הקהל העולמית בנוגע לפשעי הנאצים במזרח אירופה, אך לשווא. בהגיע הידיעות על חיסול אחרוני היהודים בורשה, במחאה על שתיקת העולם נוכח השמדת יהודי אירופה. התאבד שמואל זיגלבוים ב 12 למאי 1943 בלונדון. לפני התאבדותו, שלח את המכתב הבא:
11 במאי, 1943
לכבוד אדון נשיא הריפובליקה הפולנית ולאדיסלאב ראצ'קביץ' ראש הממשלה הגנרל ולאדיסלאב שיקורסקי
אדוני הנשיא, אדוני ראש הממשלה, 
אני מרשה לעצמי להפנות לאדונים את דברי האחרונים, ובאמצעותכם אל הממשלה הפולנית ולציבור הפולני, לממשלות ולעמים של בעלות-הברית, למצפון העולם: מן הידיעות האחרונות שהגיעו מפולין נובע ללא צל של ספק, שהגרמנים רוצחים עתה באכזריות בלתי מרוסנת את שרידי היהודים בפולין. מאחורי חומות הגיטאות מתחוללת עתה המערכה האחרונה של הטרגדיה, שאין לה תקדים בהיסטוריה. האחריות לפשע של רציחת הלאומיות היהודית בפולין מוטלת בראש ובראשונה על המבצעים עצמם, אך בעקיפין רובצת היא גם על האנושות כולה, על עמי בעלות הברית וממשלותיהן, אשר לא נקטו עד היום בשום מעשה ממשי בכדי לבלום פשע זה. על-ידי התבוננות פסיבית ברצח מיליונים חסרי מגן - ילדים, נשים וגברים מעונים – הם נעשו שותפים לאחריות. עלי לקבוע שאף על פי שהממשלה הפולנית גרמה במידה רבה להתעוררות דעת הקהל בעולם, הרי היא לא עשתה די. היא לא עשתה מעשה בלתי שגרתי, שיהא הולם את ממדי הטרגדיה המתחוללת בפולין. מתוך קרוב ל- 3.5 מיליון יהודים פולנים ומכ- 700,000 יהודים שגורשו לפולין מארצות אחרות, חיו עדין באפריל ש"ז על-פי הנתונים הרשמיים של "הבונד" שהועברו על-ידי נציגות הממשלה, כ- 300,000 בלבד. והרצח נמשך. אינני יכול לחיות ולשתוק, שעה שהולכים ונרצחים שרידי יהודי פולין, שאני נציגם. חברי בגיטו וארשה נפלו עם נשק ביד בקרב הגבורה האחרון. לא זכיתי ליפול כמוהם, יחד עמם, אך אני שייך אליהם, לקבר ההמונים. אני מבקש להביע במותי את מחאתי העמוקה ביותר כנגד חוסר המעש שבו העולם משקיף, ומרשה להשמיד את העם היהודי. אני יודע, כי אין ערך רב לחיי אדם בייחוד היום. אך לאחר שלא עלה בידי להשיג את הדבר בחיי, אולי במותי אתרום להתנערות מהפסיביות של אלה, אשר יכולים וחייבים לפעול, בכדי שעוד עתה, אולי ברגע האחרון, יוכלו להציל מהשמדה בלתי נמנעת את קומץ היהודים הפולנים החיים עדיין. חיי שייכים לעם היהודי בפולין, ועל כן יזכה יחד עם המוני פולין לשחרור, שיינתן לו לנשום בפולין ובעולם של חירות וצדק סוציאליסטי, כגמול בעד הייסורים והעינויים הבלתי אנושיים. ואני מאמין, שפולין כזאת תקום ועולם כזה יבוא. מובטחני שהנשיא וראש הממשלה יפנו את דברי אלה לכל אלה שאליהם מכוונים, והממשלה הפולנית תפתח מיד בפעולה בתחום הדיפלומטי וההסברתי, בכדי להציל את השריד החי של יהודי פולין מהשמדה.
אני נפרד בברכה, מכולם ומהכל שהיה יקר לי ואהבתי.
ש' זיגלבוים
אנדרטת אריה וילנר יורק
האבן לציון אריה וילנר יורק מוצבת בפינת הרחובות זמנהוף Zamenhofa ומילה Mila ממול לאנדרטה ש"ש אנילביץ.אריה וילנר יורק נולד בוארשה למשפחה אמידה. ערב פרוץ המלחמה היה חבר ב'שומר הצעיר' בוארשה. בספטמבר 1939 הגיע עם הנמלטים מוארשה לוילנה. וילנר פעל בוילנה עד שהגרמנים כבשו אותה, אז חזר לוארשה. בוארשה נרתם לפעולה במחתרת, ובגלל שנראה כמו פולני, יכול היה לנסוע ולבקר בגטאות ברחבי פולין הכבושה. ביוני 1942 היה ממייסדי "הארגון היהודי הלוחם" בוארשה, ופעל בצד הארי באספקת נשק לגטו. במרס 1943 נאסר בידי הגרמנים בעת חיפוש בדירתו שבצד הארי, ונמצא ברשותו נשק. 
...אבל התקוות התבדו. המחתרת הפולנית, הארמיה קריובה, הבטיחה סיוע, אבל ברגע האמת התברר שלהבטחות אין כיסוי. רק בסוף חודש אוגוסט , בעיצומו של הגירוש הגדול, יכול היה אריה וילנר, יורק , הנציג , שנשלח לצד הארי כדי לנסות ולהשיג נשק, לבשר בקוד מיוחד לחבריו במחתרת: משלוח ראשון של נשק בדרך אליכם. הנשק הראשון- חמישה אקדחים ושמונה רימונים- הושג בעיקר בעזרתה של אירנה אדמוביץ, נוצרייה שהחליטה להירתם למאבקם של חבריה היהודים ... מתוך "גיבורים ונואשים"- 60 שנה למרד גטו וארשה .
הגרמנים חשבו שהוא איש במחתרת הפולנית. הוא עמד בחקירות ובעינויים ולא הסגיר איש. באפריל 1943, מרד גטו וארשה, כשנתגלה בונקר המפקדה של ה'ארגון היהודי הלוחם', היה שם וילנר, ולפי עדויות קרא ללוחמים להתאבד, והיה בין הנספים במפקדה. לאחר מכן הוענק לו עיטור הגבורה בדרגה 5, ע"י הפיקוד העליון של צבא פולין, על חלקו במלחמת הגבורה נגד הגרמנים.
